זכויות בעלי חיים ומוגבלות – אמירה מבין כמה

[אזהרות טריגר – התייחסויות לזב"ח ולטריגרים עצמם]

גם את הרשומה הזו אני כותב-ת בהרבה תהיות. אלה לא דברים סופיים. אולי אושפע מדעות אחרות. אולי התגובות יהיו כל כך מלאות טריגרים ו/או שנאה שלא אקרא אותן (או שאקרא ואצטער שכתבתי ). אולי יהיה מעניין, ומקסים. מקווה שלפחות יהיה לכןם מעניין, ראוי לתשומת הלב שבקריאה.
בהצלחה לנו.

קמפיינים למען זכויות בעלי חיים גורמים לי לטריגרים, והם חלק ממשי בהפרעות האכילה שלי. נכון, שום דבר שאני עובר-ת לא נורא כמו מה שעוברים בעלי חיים, עוברות בעלות חיים. ועדיין, זה די נורא. וזה לא נעשה לי על ידי בעלות חיים, אלא על ידי אנשים שיש להן פריבילגיות מעולות שלי אין. נגיע לזה.

שיתוף של הקמפיין החדש שנתקלתי בו אתמול – זוועות באותיות ענק שאי אפשר לפתוח את פייסבוק בלי לראות, עם אזהרת טריגר באותיות קטנות לצידן, כאילו זה עוזר במשהו בדיעבד – הביא לתוצאה יחסית קטנה – באמת יחסית קטנה – במקום ללכת הביתה כמו שתכננתי, נשארתי בספריה עוד כשעה, חווה מצוקה וטריגרים. באיזהו שלב הצלחתי לגייס מספיק כוחות בשביל לקום וללכת – וזה נגמר בכך שנשארתי סגור-ה בתא שירותים במרתף של הספריה עוד די הרבה זמן לפני שהצלחתי ללכת הביתה. נאלצתי לבטל את התכניות שהיו לי לאותו ערב, שהיו לי חשובות – קצת זמן ביחד עם מ' האהובה שלי … כבר איזה שבועיים שמ' ואני נפגשותים בעיקר בלילה, כשהיא כבר ישנה ואני בא-ה לחבק אותה, כמה שעות לפני שהיא צריכה כבר לקום. מפחיד אותי לכתוב כאן עליה, במרחב של כל כך הרבה אלימות. מפחיד אותי.

בדרך כלל דברים כאלה נגמרים בכך שאני לא מסוגל-ת לאכול ולשתות במשך שעות או ימים – למען הסר ספק – לא מים, בטח לא טופו או כאלה, לא כלום. ובאיזשהו שלב אני צריכ-ה להכריח את עצמי לעשות את זה, בהמון אלימות כלפי עצמי, לא פעם בבכי, בלנסות ולהפסיק כי אני לא מסוגל-ת, ולהכריח את עצמי וכו' וכו'. זה יכול להמשך שעות, או שבועות, או לפעמים שנים של טריגר מחודש כל פעם כשאני נזכר-ת, אפילו כשאני חושב-ת על מה שחוויתי בעצמי.

יש לא מעט מדבקות של קמפיינים לזכויות בעלי חיים בסביבה שלי. למשל, יש שתי מדבקות כאלה בנורדאו, באיזור שבו אני צריכ-ה לעבור בדרך לאוטובוס פעמיים בשבוע. חיפשתי דרך אחרת לנסוע – מונית שירות יקרה יותר שעוברת פעם בשעה וחצי במקום כל עשרים דקות. אוטובוס שלוקח אותי למקום אחר שממנו אפשר לקחת אוטובוס נוסף. החלופה היא להגיע עם אנרגיות נמוכות מאד, עצוב-ה, לחוצ-ה ובטריגר, לצעוק על אנשים שאני אוהב-ת ולהסתגר באיזו פינה – פחות גרוע או יותר גרוע מזה בהרבה – בהתאם לעם כמה אנרגיות התחלתי.

התחלתי להיות צמחוני-ת כשהייתי ביסודי. לא היו אז מקורות מידע או כל צמחונים שהם בחיי, וטבעול בדיוק השיקו את המוצר הראשון שלהם – המוצר הצמחוני הראשון, ששווק כמוצר בריאות. הלכתי להפגנות זב"ח כבר לפני שהגעתי לחטיבה, לפני שידעתי לנסוע אליהן למרכז תל אביב לבד. הייתי צמחוני-ת שנים רבות, בשלב מאוחר יותר נהייתי טבעוני-ת.

כיום אני לא מסוגל-ת ו לא מ וכנ-ה להיות טבעוני-ת, ולא צמחוני-ת (ולא "קרניבור-ית"). לא מוכנ-ה לדווח על מה אני אוכל-ת. זה שלי, זה שלי.

קמפיינים מהסוג הזה משתמשים בפריבילגיה של חוסר מוגבלות (יחסי) נגדי כאדם עם מוגבלויות (נכה, מטורפ-ת, תקראו לזה איך שתקראו, אין לי חשק להכנס לדיון הזה).

להגיד שזה בסך הכל שולי ושצריך לאחד חזית מול ההגמוניה, זה טיעון שאני בטוח-ה שרבותים מאיתנו מכירותים מתחומים אחרים, והוא דושי.

להגיד שאני סתם מרשע-ת מול פעילותי זב"ח טהורים וטובים זה כמו להתענג על גזענות נגד הרוסים האלה ששונאים פלשתינאיות. נוח לעשות כזאת האחרה, ונוח להשתמש בזה כתירוץ להפעיל כוח נגד אנשים מוחלשים יותר. אין אדם חי שלא עושה את זה על חשבון יצורים חיים אחרים, וזה נורא לחשוב על זה, ועדיין הגיע הזמן שנכיר בזה ונמצא קצת ענווה.

תאמינו לי, אני יודע-ת שנורא נורא נורא נורא לחשוב על זה, היי שם, טריגרים. ולא, זה לא אומר "הבה נעשה את זה גרוע יותר", אבל זה כן אומר "הבה נפסיק לספר לעצמנו שאנחנו טהורותים, ובטח הבה נפסיק לקחת את זה כרשות להרביץ לכל השאר ". זה *לא* המצב, זה לא לגיטימי, ובמקרים רבים (כמעט כולם?) זה גם לא אפקטיבי, רק דורסני ופולש.

אילו קמפיינים כאלה היו ממשית מצילים בעלותי חיים – זה עדיין היה נורא. לדרוש ממני ומשכמותי מחיר אכזרי ונוראי – אבל אולי הייתי מסכימ-ה לזה. אבל ההצלחה של לזעזע אנשים מוטלת בספק רציני.

זה שונה מאד לתפיסתי מקמפיינים של זעם פמיניסטי, למשל. מי שמוחלשותים, אני רואה ערך בכך שיקחו את המקום להביע זעם, להכיר ולגלות אותו ואת עצמןם בזהויות ובתפיסות אחרות. אילו היו בעלות חיים זועמותים שמחריבים ערים או מה ש-, זה היה מאד מאד מוצדק. פעילותים לזכויות בעליות חיים במשוואה הזו הן – כולל אותי – אנחנו – כמו גברים סיסטרייטים שיפעלו בזעם טרנסי או נשי, וישתמשו בתירוץ הזה להרביץ לגברים סיסטרייטים אחרים. זה עוסק ביחסי כוחות בין אותם גברים סיסטרייטים, זה בערך אף פעם או ממש אף פעם לא בהבנה אמיתית, וזה לא מוצדק – אלה מאבקי כוח על חשבון נשים וטרנסג'נדרס, ברוב המקרים .

בעליות חיים והןם במצב כל כך נורא שאני לא מסוגל-ת לתפקד כשאני חושב-ת עליו – עברנו על זה, אין וויכוח. הןם זקוקותים לעזרה – שאני, למשל, לא מסוגל-ת לתת, ביםן השאר כי אני עסוק-ה בלהתקפל בפינה ולא לתפקד בעקבות קמפיינים כאלה.

בעלותי חיים לא מסוגליםות להשמע בלי עזרה, וצריך לעזור, וזוועה שהפוזיציה כל כך לא מאוזנת שאנשים בכל כך הרבה פריבילגיה שזה "לעזור" ולא משהו מאוזן יותר.

לא ככה.

בתפיסה שלי, יש המון מקום לשיתופי פעולה איכשהו בין זב"ח למוגבלות – יש המון דמיון במקומות מסויימים, ומן הסתם דיכויים ממשיכים זה את זה ומתכתבים.

יש צורך בזה, זה מאחורי הפינה ומתבקש.

אבל כרגע אני צריכ-ה שלא. כרגע אני צריכ-ה לצעוק צעקה מאד חד משמעית. בלי למסמס אותה עם הפוטנציאל שאני מכיר-ה בו ושחשוב גם לי.